תוכן

ב) הנה נתבאר אצלינו, ג' זמנים שהיו אל ז"א, והם: עיבור ראשון, של בחי' ג' כלילן בג'. וזמן היניקה, וזמן עיבור ב’, לצורך המוחין של ז"א. ונבאר ענין עיבור ראשון, שהיה אז בבחי' ג' כלילן בג’, דע, כי אבא ואימא הם מלבישים ע"ג חסד גבורה תפארת דא"א, והתחלת הלבשתם, היא מן הגרון דא"א. והנה"י של אריך, עדיין היו ערומים, מבלי לבוש עליהם, כנודע כי זו"נ הם המלבישים אותם, ועדיין לא נאצלו זו"ן. ולכן, עתה לצורך האצלתם, הוצרכו נה"י דא"א לעלות למעלה, ולהכלל עם חג"ת שבו. ונמצאו או"א, מלבישים עתה על הנה"י ועל החג"ת. ואח"כ נזדווג א"א מיניה וביה, כי הוא א', ואין לו שני שהיא הנקבה כנודע. ואז נזדווג מיניה וביה כמו שיתבאר, כדי להאציל משך הזרע, טיפת מיין דוכרין, להוציא זו"ן.